לקיחת המושכות לידיים
שום דבר לא הכין אותי לזה. לא התארים שיש לי, או חמש עשרה שנות הניסיון שצברתי בבניית אסטרטגית שיווק לחברות, מאומה מזה לא הכין אותי לכך שיום אחד אאלץ "לקחת פיקוד" על המצב הכלכלי שלי ולנהל את ההון האישי שלי, בעצמי.
לפני מספר שנים נסיבות חיים מטלטלות אילצו אותי לצאת "מאזורי הנוחות" שלי וללמוד להתנהל בצורה מאוזנת כלכלית. חוסר הידיעה שלי בתחום הכלכלי, יצר מצב שבו הייתי בחרדה קיומית מתמדת. לא ידעתי אם הנכסים שברשותי יספיקו לקיומי, או בבוא היום לפרישה, או אם אוכל ביום מן הימים לקנות דירה. החששות ואי הוודאות התישו אותי.
שינוי פרדיגמה
זיהיתי שבמחשבות שלי אני נשענת על הפרדיגמה , ש"אני לא מבינה בניהול כספים". החלטתי להתחיל בשינוי האמונה הזאת שמעכבת את הצמיחה הכלכלית שלי. מכיוון שאחת החוזקות שלי זה יכולת למידה גבוהה, החלטתי ללמוד את הנושא ולהעמיק בו. התחלתי עם הנושא הפנסיוני. ישבתי עם יועצים פנסיוניים והם מצידם שיקפו לי מצב עגום בפרישה. מהר מאוד הבנתי שאם אני רוצה לחיות ברווחה כלכלית בפרישה, עלי להגדיל בצורה משמעותית את ההון האישי שלי בטווח זמן בינוני.
בהמשך, נפגשתי עם יועצים כלכליים שעזרו לי ללמוד להתנהל "בשוטף" בצורה מאוזנת ולשנות דפוסי התנהגות שאופיינו בקניות חפוזות ולא מתוכננות. היועצים בחנו את מכלול הצרכים והחלומות שלי ושילבו אותם בתוכנית כלכלית. את אנחת הרווחה שלי שמעו למרחוק, לא בגלל שגיליתי שיש לי מיליונים, אלא משום שמודעות ופיכחון באשר למצב הפיננסי שלי , לצד בניית אסטרטגיה כלכלית לתקופה של חמש עשרה שנה קדימה, נתנו לי תחושה של שליטה על חיי. פתאום הבנתי מה נמצא ברשותי ומה עלי לעשות, על מנת להגיע לעצמאות כלכלית בעתיד. הבנתי שאם אני רוצה להגדיל את ההון האישי שלי בצורה משמעותית, עלי להשקיע.
מכיוון שבשלב זה רוב ההון האישי שלי היה מושקע בתיק השקעות המנוהל על ידי גוף מקצועי, החלטתי להתנהל לפי ההמלצה "לא לשים את כל הביצים בסל אחד" ולחפש נדל"ן להשקעה בחלק מהסכום.
השקעה בנדל"ן
בדקתי שכונות פריפריאליות בארץ עם עוגנים כמו אוניברסיטאות או בתי חולים שיבטיחו ביקוש לשכירות. נסעתי לשכונות, שוחחתי עם מתווכים, בדקתי מי האוכלוסייה המתגוררת במקום ושוחחתי איתם. איתרתי אנשים שהתגוררו שם בעבר ושאלתי אותם מדוע עזבו, מיפיתי את האזורים הטובים יותר של השכונה ואט אט התמקדתי ברחובות מסוימים בשכונה, וסוג מבנה. מצאתי נכס פוטנציאלי לרכישה והגעתי לרגע האמת, בו עלי להחליט כן או לא. כשניסיתי ביני לבין עצמי לברר אם אני מאמינה בשכונה ובפוטנציאל העתידי שלה, התשובה הייתה שאינני יודעת. דבר נוסף שלא ידעתי זה האם התשובה נובעת מפחד, או מחוסר יכולת למפות ולהבין את הסיכון הכרוך בהשקעה זו.
החלטתי להקשיב להסתייגות שעלתה בי ולהמשיך לחפש. באזורים שנראו לי בטוחים יותר להשקעה בזכות האוכלוסייה, הפיתוח הסביבתי, הקרבה למרכז וכדומה, המחירים היו גבוהים מידי ליכולתי. וכך התחלתי להתעניין בפרויקטים מעבר לים.
החשש
כמעט כל אדם אתו שוחחתי, הזהיר אותי מ"עוקץ" כזה או אחר והמליץ לי לא ללכת בדרך הזאת. השיחות האלה בלבלו אותי יותר מאשר תרמו לי. ערכתי בדיקות מקיפות שהתחלקו לשני נושאים עיקריים: העסקה עצמה והיזמים. בעסקה למדתי את המודל הכלכלי, האזור, תחבורה, בתי ספר, אפשרות למינוף, שכירות פוטנציאלית, ניהול הנכס מרחוק, מיסים ועוד. נמנעתי מקיצורי דרך, קראתי כל סעיף בחוזה וביקשתי תשובות לכל מה שלא היה ברור לי. התייעצתי עם אנשי מקצוע טובים כדי למזער סיכונים פוטנציאלים במידת האפשר.
לגבי היזמים, בדקתי את ההיסטוריה שלהם, עסקאות קודמות שעשו בארץ ובעולם, החוסן הפיננסי שלהם. שוחחתי עם עורכי דין שהתנהלו מולם בבתי משפט ושאלתי איזה מן אנשים הם. בסופו של דבר מה שהכריע את הכף היה מיפוי מדויק של סיכונים, הבנתם ומזעורם, וההתרשמות העמוקה שלי מדרך התנהלותם של היזמים.
ההחלטה
וכך נכנסתי ל"מגרש". אני חושבת שמה שנתן לי את האומץ להיכנס למגרש ולשחק זה השינוי התודעתי שעברתי והמחויבות שלקחתי על עצמי כשהבנתי שאני חייבת לייצר הכנסה פסיבית תוך זמן קצר, אשר תקטין את התלות שלי בהכנסה מעבודה ,ותקדם אותי לקראת עצמאות כלכלית. היה לי ברור שאם אני נכנסת לעולם הזה, יהיו גם השקעות פחות טובות, ועלי לקחת בחשבון שלעיתים אפסיד, אך יחד עם זאת החלטתי שסיכון מחושב הוא חלק מהמשחק ומחויב המציאות. הדבר החשוב ביותר שהבנתי זה שיותר מסוכן לא לעשות מאשר לעשות ולטעות.
אין לראות בכתוב לעיל המלצה לביצוע פעולות השקעה. לפני כל השקעה, יש לבצע בדיקה מושכלת והתאמה אישית לצרכיך.